רש"י על נחמיה ד׳:י״ז

1 אֵין אֲנַחְנוּ פּוֹשְׁטִים בְּגָדֵינוּ. תָּמִיד הָיִינוּ זְרִיזִים בַּמִּשְׁמָר:

2 אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּיִם. מֵיסַב עַל אֵין שֶׁלְּמַעְלָה, כְּמוֹ שמואל א ב:ג ״יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם״. אֵין אִישׁ מִמֶּנּוּ פּוֹשֵׁט בְּגָדָיו לִשְׁכַּב אוֹ לִרְחֹץ אוֹתָם בַּמַּיִם. וְכֶפֶל לָשׁוֹן הוּא עַל אֵין אֲנַחְנוּ פוֹשְׁטִים:

3 שִׁלְחוֹ. הַפְּשָׁט כְּמוֹ ״וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו״ ויקרא ו:ד, דִּמְתֻּרְגָּם ״וְשָׁלַח״: